ב׳קִדּוּשׁ לְבָנָה – סְגֻלָּה שֶׁיִּמְצָא אָדָם אֶת זִוּוּגוֹ. וְסִימָן לַדָּבָר: "לְבָנָה" – בְּ'תוּלָה נִ'שֵּׂאת לַ'יּוֹם הָ'רְבִיעִי.
ד׳עַל־יְדֵי חִתּוּן עִם תַּלְמִיד־חָכָם נִצּוֹל מֵענֶשׁ הַבָּא, עַל־יְדֵי שֶׁיָּעַץ עֵצוֹת רָעוֹת עַל חֲבֵרוֹ.
ז׳הַשִּׁדּוּךְ שֶׁדּוֹבְרִים אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ בְּעַצְמוֹ, גַּם זֶה מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַשִּׁדּוּךְ לְחוּד עוֹשֶׂה רשֶׁם בּוֹ וּבָהּ.
י׳מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִלָּלוּן וְגַם לָדוּר שְׁנֵי זוּגוֹת בְּבַיִת אֶחָד, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְחַתְנוּתָא כּהֲנִים וּבְנֵי־אָדָם חֲשׁוּבִים גְּדוֹלִים.
י״אכְּשֶׁאָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה אַחַר מִיתַת אִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה, אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה מִצְטַעֶרֶת בַּקֶּבֶר.